דחית האהבה האינסופית

חֲוִיתִי אַהֲבָה גְּדוֹלָה, שְׁמִימִית

דָּחִיתִי עַל־הַסַּף אוֹתָהּ, דָּחִיתִי

הָאַהֲבָה הַזֹּאת, הָאֵינְסוֹפִית

הִיא לֹא מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי וְרָצִיתִי

דְּחִיָּה שֶׁל אַהֲבָה: נוֹשֵׂא כְּאֵב

שֶׁלֹּא נִדּוֹן מַסְפִּיק, שֶׁלֹּא יָדוּעַ

וְהַנִּסְתָּר בּוֹ רַב עַל־הָעָצוּב–

וְאִם נִשְׁאַר, מִלְּבַד הַגַּעְגּוּעַ

דָּבָר־מָה אֲשֶׁר לֹא קַיָּמוֹת מִלִּים

כְּדֵי לְתָאֵר– כֵּיצַד אוּכַל בְּכָל־זֹאת

(אַף שֶׁאֵינִי חַיָּב זֹאת לְאָדָם)?

שְׁתִיקַת סְפִינוֹת בִּקְרַקַּעִית הַיָּם

שְׁתִיקַת חוֹמוֹת הָעִיר הַנְּצוּרָה

(בֵּין אִם נָפְלוּ, אוֹ הָאוֹיֵב נָסוֹג)

וְאַהֲבָה אַחֶרֶת, אֲסוּרָה

וַעֲרָפֶל נָמוֹג–

… הַבֹּקֶר בָּא, קוֹטֵעַ, כְּדַרְכּוֹ

אֶת חוּט הַמַּחֲשָׁבָה. אֲנִי חָלַמְתִּי

עַל מִישֶׁהִי מֻכֶּרֶת וְזָרָה–

וְהַחֲלוֹם הַזֶּה לְכָל־אֹרְכּוֹ

הִשְׁאִיר תְּחוּשָׁה קָשָׁה שֶׁל זַעֲזוּעַ

(הָעִיר, חַסְרַת הַשֵּׁם, הַנְּטוּשָׁה

אַף הִיא אֵינָהּ חַיֶּבֶת לְ"מַדּוּעַ?"

בְּמַעֲנֶה). הַיּוֹם הַהוּא הִמְשִׁיךְ

בְּהֲמוֹנֵי דְּבָרִים שִׁגְרָתִיִּים

וּכְשֶׁהֶחְשִׁיךְ שֵׁנִית– כְּבָר לֹא נִרְדַּמְתִּי

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי עַל הַחוֹלוֹת

שֶׁל חוֹף הַהַבְטָחוֹת שֶׁל קֻיְּמוּ

וְהַגַּלִּים הָלְכוּ, וְהִתְעַצְּמוּ.